פסק-דין בתיק ב"ל 54813-05-12

זהו ערעור על החלטת ועדת הערר לעניין אי-כושר אשר בדקה את המערער ביום 18/3/12 וקבעה, כי המערער לא איבד 50% או יותר מכושר עבודתו או השתכרותו.

להלן עובדות המקרה:

1.         המערער עבד בתור מפעיל ציוד כבד, נהג משאית ומכונאי רכב. ביום 12/1/00 נפגע המערער בתאונת דרכים ונפצע קשה.

2.         בנוסף המערער סובל משימוש יתר באלכוהול.

3.         ביום 9/5/10 נבדק המערער על ידי ועדת ערר לעניין כי כושר  לעבוד, אשר קבעה כי לא איבד 50% או יותר מכושר עבודתו או השתכרותו.

            ביום 30/1/11 הוחזר עניינו של המערער לעדות אי כושר על פי פסק דין בתיק 48673-05-10.

4.         פעם נוספת הוחזר ענינו של המערער לדיון בפני ועדת ערר לעניין אי כושר בהתאם לפסק דין מיום 10/1/12 בתיק ב"ל 48245-05-11, וזאת מאחר והוועדה לעררים לא התייחסה כנדרש לבעיית השתיה של המערער בהתאם להוראות פסק הדין מיום 31/1/11 ומכיוון שהועדה לא ציינה מדוע בעיית השתייה איננה מפריעה להשתלבותו של המערער בעבודה, אלא הסתפקה בהפניה לעובדה שהמערער לא קיבל אחוזי נכות פסיכיאטרית.

5.         ביום 18/3/12 התכנסה ועדת הערר לעניין אי-כושר מכוח פסק הדין מיום 10/1/12, דנה בעניינו של המערער וקבעה, כי הוא לא איבד 50% או יותר מכושר עבודתו או השתכרותו.

טענות המערער:

6.         ועדת הערר לעניין אי כושר לא מילאה אחר הוראותיו של בית הדין מיום 10/1/12. הוועדה לא ציינה מדוע בעיית השתיה ממנה סובל המערער איננה מפריעה להשתלבותו של המערער בעבודה. במקום זאת, הוועדה ציינה כי בגין בעיה זו שהוכרה לא נקבעו למערער אחוזי נכות רפואיים.

            בהחלטה זו הסתמכה ועדת אי הכושר על שיקולים רפואיים בלבד ולא התייחסה כלל לשיקולים תעסוקתיים של העדר אפשרות להשתלבותו של המערער בשוק העבודה בשל בעיית השתיה.

7.         העובדה, כי ועדת אי הכושר כוללת בהרכבה פקיד שיקום, יש בה כדי ללמד שיש לשקול שיקולים תעסוקתיים ולא רק רפואיים והיא לא עשתה זאת.

8.         הפגם הנוסף בהחלטת הוועדה האחרונה היא בזה שהיא מתייחסת לשתי הוועדות הקודמות ומושפעת מהחלטותיהם. בהחלטת הוועדה הקודמת לא צוין במפורש שהפרוטוקול של הוועדה הקודמת לא יהיה בפני הוועדה החדשה והוועדה החדשה התייחסה אליו בעמ' 2 לפרוטוקול הוועדה, שם נרשם במפורש שהועדה עיינה בפרוטוקול הוועדה הקודמת.

טענות המשיב:

9.         כבסיס לדיון בוועדת אי הכושר עומדים סעיפי הליקויים הרפואיים שנקבעו למערער בידי הוועדה הרפואית. המערער ממקד תלונותיו בבעיית השתייה, אך בעניין זה נקבעו לו 0% נכות לפי סעיף 34(א).

10.       משנפסקו למערער רק 0% נכות בגין שתיית אלכוהול, המשקל ממילא של ליקוי זה הוא מזערי. הוועדה מתייחסת גם להמלצת הפסיכיאטר אשר קבע את נכותו הרפואית של המערער בכל הנוגע לכושרו לעבוד. הוועדה הביאה בחשבון את כל השיקולים שעליה להביא בחשבון. אין מדובר בוועדה רפואית לעררים שצריכה לקבוע את אחוזי נכותו של המערער בגין האלכוהול.

לאור כל האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

11.       בדיון בפני ועדת אי הכושר ביום 18/3/12 נרשם מפי המערער כדלקמן:

" לא עובד מ-2004. עבדתי כנהג. עבדתי במערכות כיבוי אש כחודשיים כנהג. שותה אלכוהול. חצי בקבוק יין ו-7-8 בירה. הייתי בטיפול גמילה אך זרקו אותי משם בגלל שאני שותה אלכוהול. לא ישן בלילה. סובל מחרדות וחלומות ואז אני שותה אלכוהול. לא רוצה ללכת לגמילה מאלכוהול. לא מוכן לעבוד בשמירה או בעבודה אחרת. עו"ד מוסר שיש בעיה אורטופדית, ניסה להיגמל מאלכוהול. עשה הרבה ניסיונות ולא הצליח כי הוא לא מתאים" (ההדגשה אינה במקור-א.ק.).